החלטה בתיק רע"א 4804/13

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.6.2013 (ע"א 51562-01-13, השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי, ר' וינגרד). בפסק הדין נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בירושלים מיום 14.01.2013 (ת"א 5397/07, השופט ע' שחם).

2.        המבקשת, חברת יעש ב.ד. בע"מ, הינה חברה העוסקת בתחום של יזמות בניה (להלן: החברה). המשיבים, בני הזוג מזרחי (להלן ביחד: מזרחי) התקשרו עם החברה בחוזה מיום 18.4.1996 (להלן: החוזה), שעניינו רכישת מבנה אשקובית בישוב בית חורון (להלן: הנכס או האשקובית). בחוזה נקבעו, בין היתר, חובותיהם של מזרחי להמשיך ולבנות את האשקובית בהתאם להיתר בניה שאושר על ידי המועצה האזורית, וכן להימנע מלהתגורר בה אלא לאחר סיום עבודות הבנייה של השלד, ביצוע עבודות הפיתוח וביצוע כל התשלומים המפורטים בחוזה. עוד נקבע כי הפרה של כל אחד מהתנאים האמורים תהא הפרה של תנאי יסודי אשר תזכה את החברה בפיצוי מוסכם בסך של 15,000 דולר. לחוזה צורף נספח שבו נקבע כי התמורה בעד העברת הבעלות בנכס למזרחי תעמוד על סך של 60,000 דולר. החוזה נחתם ביום 24.7.2006, ובו ביום עברו מזרחי להתגורר באשקובית. ביום 10.12.2006 שלחה החברה למזרחי הודעת ביטול בנוגע לחוזה, המבוססת על הטענה כי מזרחי לא שילמו דבר על חשבון חובם.

3.        ביום 6.5.2007 הגישה החברה תביעה לבית משפט שלום ובה טענה כי מזרחי הפרו את החוזה עימם בכך שלא שילמו את מלוא התמורה המוסכמת וביצעו פעולות בנייה ללא קבלת היתרים מתאימים.

4.        ביום 16.12.2012 החליט בית משפט השלום על קבלת התביעה. במישור העובדתי, קבע בית משפט השלום כי מזרחי אמנם ביצעו בנייה החורגת מן המותר על פי דין וכן כי נותר להם חוב בסך של 10,000 דולר כלפי החברה בגין האשקובית. נוכח כך, קבע בית משפט השלום כי הנתבעים הפרו את החוזה, ועל כן, החברה זכאית לפיצוי מוסכם בסך של 15,000 דולר, כמו גם לתשלום בגין דמי שכירות ראויים, שהוערכו בסך של 2,800 דולר. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי החוזה בוטל כדין על ידי החברה, והורה לצדדים להשלים את טיעוניהם בעניין אופן הביצוע של חובת ההשבה ההדדית בעקבות הביטול.

5.        ביום 14.1.2013 ניתן פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בעניין חובת ההשבה ההדדית של הצדדים. בית משפט השלום ציין כי הוא מבסס את פסק דינו על הוראת סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), ובוחן על פיו את מתכונת ההשבה המתאימה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי החברה קיבלה סכום של 50,000 דולר ואילו מזרחי קיבלו את האשקובית, שבה הם אף ביצעו עבודות בינוי נרחבות. בשל היקף ההשקעות שבוצעו על-ידי מזרחי, קבע בית משפט השלום כי השבה בעין אינה סבירה עוד. בית משפט השלום נדרש גם לכך שתוספות הבנייה שבוצעו על ידי מזרחי נעשו שלא כדין וציין כי יש לתת משקל, בהקשר זה, לחומרת התנהגותם של הנתבעים. חרף זאת, הוא סבר כי ציווי על השבה בעין עלול להביא, בנסיבות העניין, להתעשרות בלתי מוצדקת של החברה, וכן ציין שיש לתת משקל אף לכך שמדובר בבית המגורים של מזרחי. בשים לב לשיקולים אלו, הורה בית משפט השלום על "השבת שווי". לצורך כך, העריך בית משפט השלום את שווייה של האשקובית על-פי תנאי החוזה משנת 2007 (60,000 דולר), מבלי להביא בחשבון את עליית השווי בגין התוספות שבנו מזרחי במקום, ובקיזוז הסכום שעל החברה להשיב להם (10,000 דולר). עוד קבע בית המשפט השלום, כי הואיל והחוזה בוטל מחמת הפרתו על ידי מזרחי, הרי שעליהם להשיב לחברה גם את טובת ההנאה שהפיקו מן הבית, קרי שווי השימוש בו בתקופה הרלוונטית - 77 חודשים (112,318 שקל). כך, נפסק כי בסך הכול מוטל על מזרחי להשיב לחברה סך של 167,062 שקל (בנוסף לסכומים שנפסקו בגדרו של פסק הדין החלקי).

6.        על פסק דינו המשלים של בית משפט השלום, הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי. טענתה המרכזית של החברה בערעור הייתה כי היה על בית משפט השלום להורות על פינוי הנכס והשבתו לידיה, ולחילופין כי היה עליו לקבוע תנאי בפסק הדין לפיו אם לא ישולם מלוא הסכום שבו חויבו מזרחי בתוך פרק זמן קצוב, הם יפונו מהנכס. עוד ערערה החברה על גובה הסכום שנפסק לטובתה. לשיטתה, לצורך קביעת גובהם של דמי השימוש החודשיים באשקובית היה על בית משפט השלום למנות שמאי לצורך חישובם ולא להסתמך על הסכום שבו נקבה החברה בכתב התביעה, ואילו את שוויו של הנכס צריך היה לקבוע לא לפי החוזה המקורי אלא בהתחשב בעליות ערך שחלו מאז חתימת החוזה ועד למועד מתן פסק הדין.

7.        בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של החברה. באשר לטענות החברה בדבר דרך ההשבה, ציין בית המשפט המחוזי כי לפי ההלכה הפסוקה יש לתת משקל של ממש להשקעות שביצע צד לחוזה לצורך ההחלטה על מתכונת ההשבה. בהמשך לכך, הוא קבע כי לא נפל כל פגם בדרך שבה איזן בית משפט השלום בין האינטרסים של הצדדים בנסיבות העניין, תוך התחשבות בכך שמרבית התמורה כבר שולמה לחברה, בניגוד לנטען על ידה בכתב התביעה, ושעל פני הדברים, ההשקעות של מזרחי באשקובית עולות פי כמה וכמה על סכום התמורה. כן דחה בית המשפט המחוזי את טענתה החלופית של החברה, לפיה היה על בית המשפט השלום לקבוע כי אם לא ישולם הסכום בתוך פרק זמן קצוב יפונה הנכס, בציינו כי קביעה מעין זו היא עניין הנוגע לביצועו של פסק הדין ולהליכי ההוצאה לפועל, ולא להכרעה באשר לחובת ההשבה ההדדית. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של החברה באשר לסכום הפסוק, בקובעו כי בית משפט השלום פסק לחברה סכומים בהתאם למה שהוכיחה לפניו ולמעשה קיבל את האמור בעניין זה בכתב התביעה ובסיכומים.

8.       בקשת רשות הערעור של החברה ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתייחסת לשתי סוגיות אשר לשיטתה ראוי לקבוע לגביהן כלל ברור: ראשית, האם בית המשפט יכול להשאיר בפועל חוזה שהופר הפרה יסודית על כנו מבלי להתנות זאת בתיקון ההפרה? שנית, האם בית המשפט רשאי להתחשב בתוצאותיהן של פעולות שהיו נגועות בחוסר תום לב והיוו הפרת חוזה כנסיבות המונעות השבה? לטענת החברה, השארת פסק הדין על כנו יוצרת מצב המאפשר לרכוש נכס ולא לשלם תמורתו, אך להמשיך להחזיק בו בנסיבות שבהן המפר יוצר במו ידיו מצב שהופך את ההשבה לבלתי אפשרית. בעניין זה, טוענת החברה כי מזרחי ביצעו עבודות בניה בלתי-חוקיות גם לאחרהגשתם של כתב התביעה וכתב ההגנה - ולכן חזקה שנהגו בחוסר תום לב. לשיטתה, אין להתחשב בפעולות שבוצעו בחוסר תום לב לשם הצדקתה של הימנעות מהשבה.

9.       לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. כידוע, במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

10.     הבקשה דנן אינן מעוררת שאלה עקרונית, ואף אינה מצביעה על עיוות דין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועוד קודם לכן פסק דינו המשלים של בית משפט השלום, אך עסקו ביישום הוראות הדין בנושא השבה על נסיבות המקרה. אכן, כטענת החברה, נקודת המוצא של הדין בנסיבות של ביטול חוזה היא קיומה של חובת השבה - הן במקרים של ביטול מחמת הפרה (כפי שנקבע בסעיף 9 לחוק התרופות) והן במקרים של ביטול מחמת פגם בכריתה (כפי שמורה בסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). אולם, בניגוד לעולה מטענות החברה, הסדרים אלה מעניקים לבית המשפט שיקול דעת באשר לאופן מימוש חובת ההשבה, ובכל זה מאפשרים לו לבחור, במקרים המתאימים, בהשבת שווי. יתר על כן, כפי שציין כבר בית המשפט המחוזי, השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקובעו את מתכונת ההשבה נידונו לא אחת בפסיקה, ובעניין זה כבר נקבע כי להשקעות שביצע צד לחוזה עשויה להיות השפעה משמעותית על שאלת ההשבה (ראו למשל: דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (17.7.2011); רע"א 1816/13 אמ.די.הי. בניה ותעשיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (21.4.2013)). עוד נקבע כבר במפורש בפסיקה, כי במקרה שבו המפר "שיפר" את הנכס באופן משמעותי אזי יאבד הנפגע את הברירה לבחור בהשבה בעין, ויהא עליו להסתפר בהשבת השווי (ע"א 4329/90 מחלוף נ' קלמנוביץ, פ"ד מו(3) 823 (1992)).

11.     הלכה למעשה, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין ההשבה הייתה נטועה בנסיבותיה של מערכת היחסים הקונקרטית בין הצדדים: תנאי החוזה, התמורה שהועברה, חריגות הבניה שנעשו וטענות החברה בדבר חוסר תום ליבם, לכאורה, של מזרחי. נוכח דברים אלו, ובפרט כאשר בענייננו בית המשפט לא הורה על פטור מהשבה, אלא על השבת שווי, אין כל הצדקה להענקתה של רשות ערעור.

12.     למעלה מן הצורך, ניתן להוסיף כי אף לגופו של עניין, החברה לא הצביעה על שיקול משמעותי שיורה על השבה בעין השוקל כנגד שיקול השבחת הנכס ובית המגורים (לבד מהטענה לגבי חוסר תום ליבם של מזרחי בביצוע ההפרה, טענה שלא הונח לה בסיס ראייתי וממילא לא נקבע לגביה דבר בערכאות הקודמות). יש לזכור כי בנסיבות העניין לא מדובר בנכס ייחודי מבחינתה של החברה, וניתן להניח כי לו התקבלה עמדתה היא הייתה מוכרת אותו לאחר. ייתכן שהשבה בעין הייתה עשויה להיות נוחה ויעילה יותר מבחינתה של החברה, מן ההיבט של חסכון בהליכי גבייה והוצאה לפועל. אולם, אין בעובדה זו בלבד אין כדי להצדיק העדפתה של השבה בעין.

13.      סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ב' באלול התשע"ג (8.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   יר

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: